מאת עו"ד איל צורף

ארז החל לעבוד בשנת 2005 כאיש מכירות במחלקת פרסום החוצות בחברת "קשת שלטים בע"מ". משכורתו של ארז הייתה מורכבת מ"שכר יסוד" וכן מרכיב "עמלות", בגין מכירותיו באותו חודש.

בשנת 2011, החליטה חברת "קשת שלטים בע"מ" לסגור את מחלקת הפרסום, שבה עבד ארז, ולהעבירה לחברת "מקסימדיה" והציעה לארז לעבור לעבוד במחלקת הפרסום בחברת "מקסימדיה". הוסבר לארז, כי הוא יפוטר מחברת "קשת שלטים בע"מ", כך שכל זכויותיו ישולמו לו, והוא יעבור לעבוד בחברת "מקסימדיה". בנוסף, ארז נדרש לחתום על מסמך בו הוא מצהיר כי קיבל את כל הכספים המגיעים לו ואין לו כל תביעה כלפי חברת "קשת שלטים בע"מ".

ארז הסכים לכך, סיים את עבודתו בחברת "קשת שלטים בע"מ" ביום 1.6.2011 ובאותו יום החל את עבודתו בחברת "מקסימדיה". מספר ימים לאחר מכן, אף חתם ארז על המסמך, שבו הוא מצהיר כי קיבל את כל הכספים המגיעים לו מחברת "קשת שלטים בע"מ".

בשנת 2014 פוטר ארז מחברת "מקסימדיה" והגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה. בתביעה טען כי רכיב ה"עמלות" הוא חלק משכרו הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורין ועל כן על "קשת שלטים בע"מ" לשלם לו הפרשי פיצויי פיטורין והפרשי הפרשות לפנסיה.

"קשת שלטים בע"מ" טענה כי כל זכויותיו של ארז שולמו לו, כי רכיב העמלות אינו מהווה חלק מ"שכרו הקובע" לתשלום זכויותיו, שכן מדובר בתמריץ ששולם בהתאם להיקף המכירות, וכי ארז ידע שרכיב זה אינו חלק מהשכר הקובע ואף חתם על מסמך שבו הוא מצהיר על כך שקיבל את כל הכספים המגיעים לו.

ארז טען, כי בטרם חתם על המסמך, שוחח עם מנהל "קשת שלטים בע"מ" בעניין רכיב ה"עמלות" ועל חובתם לשלם לו פיצויי פיטורין על יסוד רכיב זה. עוד טען ארז, כי המנהל מסר לו בתגובה כי הוא מודע לכך שמחובתו לשלם לו את זכויותיו גם על יסוד רכיב העמלות, אולם הוא אינו מתכוון לעשות כן והפנה אותו להגיש תביעה בבית הדין לעבודה. לאור זאת, ועל מנת לשמר את מקום עבודתו בחברת "מקסימדיה", חתם ארז על המסמך האמור.

בית הדין האזורי קבע כי כינוי הרכיב אינו מעיד בהכרח על מהותו, וכי המבחן שנקבע בפסיקה לצורך סיווג התוספת לשכר הוא מבחן "תנאי או גורם". המבחן קובע, כי אם מדובר בתשלום המותנה בהתקיימותו של תנאי הרי שהוא יסווג כ"תוספת", אולם אם מדובר בתשלום המכונה "תוספת" אך במהותו הוא שכר יסוד, ייכלל אותו תשלום ב"שכר הקובע".

בית הדין מצא כי רכיב ה"עמלה" ששולם לארז הוא חלק משכרו הקובע לתשלום פיצויי פיטורין שכן, בין היתר, רכיב ה"עמלות" לא הותנה בהגעה ליעד כלשהו אלא שולם בגין כל מכירה שארז ביצע. בנוסף לכך קבע שהעובדה שסכום ה"עמלות" השתנה מחודש לחודש אינה רלוונטית לצורך סיווג התשלום כ"תוספת", מכיוון שהשינוי בסכום לא נגרם כתוצאה מהתקיימותו של תנאי אלא כתוצאה מהיקף המכירות שבוצעו בכל חודש.

בהתאם לכך, בית הדין חייב את החברה לשלם לארז סך של 82,183 ₪ בגין פיצויי פיטורים על רכיב העמלות, וכן סך של 4,977 ₪ בגין הפרשות לפנסיה על רכיב העמלות.

(ארז ביאלה נגד קשת שלטים בע"מ, תיק 52746-06-15 (בית הדין לעבודה בתל אביב), ניתן ביום 28/6/17).

עו"ד איל צורף

יועץ לשכת המסחר והתעשיה חיפה והצפון לדיני עבודה.