אופיר בנימין, יועץ לשכת המסחר לביטוח בריאות וסיעוד, מכהן כמנכ"ל מגן בריאות סוכנות לביטוח, בוגר תואר שני במנהל עסקים ושימש בעברו כמפקח רכישה בחברת הפניקס וכמנהל מכירות בחברת כלל ביטוח. לדבריו, ממצאי המחקר מתכתבים עם מסקנות שני מסמכים מקיפים שפורסמו בנושא בשנים 2016 (על ידי דב ברומר, מומחה לביטוח סיעודי) וב-2017 (מבקר המדינה), אשר ביקרו קשות את התנהלותן של המדינה ושל חברות הביטוח. אולם, מציין בנימין, התמונה שעלתה במחקר, בעקבות ראיונות עם אנשי מפתח המיצגים את כלל "השחקנים" שפעלו בשטח, הייתה מורכבת יותר. במחקר שערך עלתה בעייתיות גם בשאלת דפוסי התנהלותו של הרגולטור מול כלל שחקני המפתח בשוק הביטוח הסיעודי, ונמצא גם לוועדי העובדים והארגונים היה חלק משמעותי בכישלון הביטוח הסיעודי הקולקטיבי בכך שלא הסבירו לאנשיהם את מאפייני הביטוח שרכשו ולא פעלו לשמירה על זכויות חבריהם.

הזדקנות החברה בישראל מביאה לעלייה בצורכי הסיעוד. הנתונים והאומדנים מראים כי חלקם של המוגבלים בקרב אוכלוסיית הזקנים בישראל הינו משמעותי, והארכת תוחלת החיים תביא עמה עלייה נוספת ותלולה בשיעור זה. בנימין מסביר כי גידול זה יביא עמו גם ריבוי מקרי סיעוד וגם שנות חיים ארוכות, שבהן נדרש סיוע סיעודי. אלא שהמענים הציבוריים העומדים לרשות האזרחים – המוסד לביטוח לאומי, משרד הרווחה ומשרד הבריאות – אינם מספקים את מלוא עלות הטיפול והאחזקה של החולה הסיעודי.

על רקע הפערים בין הצרכים בתחום הסיעוד לבין המענים, עמדו בפני האזרח מספר אפשרויות: הסתמכות על מקורות עצמאיים, הישענות על בני משפחה כרשת ביטחון כלכלית וטיפולית ולבסוף, רכישת פוליסת ביטוח סיעודי פרטית לצורך מימון שירותי סיעוד – עד כמה שאלה לא כוסו על ידי המדינה. לכן, לאור החולשות והמגבלות של מעדך הסיעוד הציבורי, זה לא הפתיע שלחלל שנוצר בתחום נכנסו חברות הביטוח הפרטיות. הנתונים מלמדים כי רבים מהאזרחים רכשו ביטוח סיעודי פרטי בחברות אלה, וכי היקף חדירת ביטוח הסיעודי המסחרי באמצעות חברות ביטוח הוא מהגבוהים במדינות המערב.

חוסר הוודאות שהשתרר בשוק

מהמחקר עולה כי חברות הביטוח לא צפו נכון את התארכות תוחלת החיים. לכן, בשל התארכות תוחלת החיים מעבר לחישובים שערכו חברות הביטוח, התברר לחברות ביטוח רבות כי חידוש הביטוח לקבוצות מבוטחים ובעיקר בקרב קבוצות גמלאים, משמעותו הפסד אקטוארי ודאי. חברות הביטוח, שספגו משנה לשנה הפסדים גדלים והולכים, החלו לדרוש את העלאת הפרמיות באופן דרמטי, או שסירבו לחדש ביטוחים קיימים ולייצר ביטוחים חדשים. כתוצאה מכך, הורעו תנאי הביטוחים, הפרמיות התייקרו ובכמה ארגונים הופסקו הביטוחים לגמרי והמבוטחים מצאו עצמם ללא כיסוי סיעודי.

באשר לארגוני העובדים, בנימין מסביר כי ארגונים רבים לא הבינו את חומרת המצב או שהעדיפו לעצום עיניים. הם עברו מחברה לחברה והשלו את עצמם כי בזכות כוח המיקוח הקבוצתי שלהם או הגיבוי הציבורי, יצליחו למצוא תמיד חברת ביטוח שתסכים לבטח אותם.

בנימין מציין כי עד שנת 2011 לא נקט אגף שוק ההון שום פעולת מניעה אקטיבית.

התוצאה הייתה פיצול משמעותי באינטרסים של המעורבים: חברות הביטוח הבינו שהן מפסידות וניסו למצוא דרכים כדי לצמצם ולמנוע את המשך הצטברות ההפסדים; ארגוני העובדים מצדם היו מעוניינים בהמשך ההטבות שלהן היו רגילים בעבר, תוך שמירה על האינטרסים של חבריהם; ואילו הרגולטור (המדינה) עמד מהצד, ובהעדר משבר או לחץ פוליטי/ציבורי, נתן לחברות הביטוח ולארגוני העובדים להתגושש ללא התערבותו.

האיסור על שיווק ביטוח סיעודי קולקטיבי – והמשמעות

חוסר הוודאות שהשתרר לגבי עתידם של הביטוחים הסיעודיים הקולקטיביים גרם למפקח על הביטוח במשרד האוצר, פרופ' עודד שריג, לפרסם באפריל 2011 מסמך לדיון ובו הוצגו שתי הבעיות המרכזיות המאפיינות ביטוחים אלו: סבסוד צולב ותמחור לטווח קצר.

ב-22 באוגוסט 2011 פרסם שריג חוזר, ובו הוא אוסר על עריכת חוזים חדשים לביטוח סיעודי קבוצתי ואיפשר לחדש חוזים קיימים לתקופה שאינה עולה על שנה. משמעות המהלך שנקט הייתה ביטול הדרגתי של הביטוחים הסיעודיים הקולקטיביים וחשיפתם של מאות אלפי המבוטחים לסיכון כלכלי עצום של הפיכתם לסיעודיים ללא ביטוח. המפקח הורה אמנם לחברות ביטוח לאפשר לאותם מבוטחים להמשיך את הביטוח בפוליסת פרט ללא חיתום וללא תקופת אכשרה, אך משמעות המעבר לפוליסת פרט הייתה תשלום פרמיה גבוהה מאוד מידי חודש.

בנימין טוען כי המפקח על הביטוח שם לנגד עיניו את חשיבות השמירה על יציבותן של חברות הביטוח, על פני הדאגה למבוטחים. לדבריו, אמנם הביטוחים הסיעודיים הקבוצתיים של קופות החולים עדיין משווקים, ובמסגרתן מבוטחים מיליוני אזרחים. אולם גם ביטוחים אלה לוקים בבעיות דומות, שכן התארכות תוחלת חיי החולים הסיעודיים והסכומים העצומים הנדרשים עבור הטיפול בהם לא יותירו לחברות הביטוח ברירה אלא להעלות את מחירי הפרמיות או לצמצם את הכיסוי בהתאמה. "ייתכן אם כן, כי 'טיפול' בסוגיית הביטוחים הסיעודיים הקולקטיביים של קופות החולים היא עניין של זמן", הוא מציין.

החיפוש אחר מוצא לבעיה

התקופה הנוכחית מתאפיינת בחיפוש אחר פתרון. אבל אופיר בנימין מדגיש כי למעשה עד היום לא נמצא פתרון כולל לבעיית הביטוחים הקבוצתיים, והוא מציג כמה כיוונים מרכזיים לפתרונות כפי שעלו מתוך המחקר:

• פתרון המבוסס על הותרת אך ורק הביטוח הסיעודי הקבוצתי של קופות החולים, לצד סיוע מהמדינה והשתתפות עצמית של המבוטחים.
• פתרון המבוסס על הותרת ביטוח סיעודי קבוצתי, אך אפיונו בהגדרות מזכות מחמירות יותר מהמקובל בביטוחים הסיעודיים הפרטיים הלא-קבוצתיים.
• פתרון המבוסס על ביטוח סיעודי קבוצתי אך ורק לקבוצה גדולה ולתקופה קצובה, תוך הבטחת יכולת ההתקיימות הכלכלית.

בכל מקרה, כל המענים הללו גם יחד נותנים בסופו של דבר מענה חלקי בלבד לעלות הגבוהה של מימון החולה הסיעודי ועל כן, מדגיש אופיר בנימין, רצוי מאוד להשלים את החסר על ידי ביטוח סיעודי פרטי בגיל צעיר ככל שניתן. ביטוח זה אינו נתון לשינויים וצובר זכויות לאורך השנים ובכך נותן רשת ביטחון של ממש לאדם ולמשפחתו.

*עיקרי הדברים פורסמו ב"עדיף", פורטל לנושאי ביטוח, פנסיה ופיננסים.

אופיר בנימין

יועץ לשכת המסחר והתעשייה חיפה והצפון לביטוחי בריאות, סיעוד ונסיעות לחו"ל.

הפוסט הכישלון אינו יתום הופיע לראשונה ב-לשכת המסחר והתעשייה חיפה והצפון.

הפוסט מס רווחים כלואים: איך מתמודדים עם זה בשנת 2026 הופיע לראשונה ב-לשכת המסחר והתעשייה חיפה והצפון.