ע"ע 48000-01/17, אינדקס הגליל תקשורת ועיתונות בע"מ נ' סילביה מזאווי, 8 בדצמבר 2020

העובדות

העובדת סילביה מזאווי עבדה אצל המעסיקה, אינדקס הגליל תקשורת ועיתונות בע"מ, באותו תפקיד מעל עשר שנים, כפקידה. העובדת נישאה לבעלה הראשון ותוך מספר חודשים נפרדה ממנו. כתשע שנים לאחר מכן היא חתמה על "הסכם ממון" עם בן זוגה הנוכחי, והם עברו לגור ולחיות יחדיו כבעל ואשה במשק בית משותף. כמו כן, תכננו להינשא בעתיד, לאחר הסרת המניעה המשפטית לנישואים רשמיים. העובדת הודיעה למעסיקה על התפטרותה עקב נישואיה והעתקת מקום מגוריה למקום מגורי בן זוגה ותבעה תשלום פיצויי פיטורים.

לטענת המעסיקה, במועד התפטרותה העובדת היתה נשואה לאדם אחר, וגם לא היתה יכולה להינשא לבן זוגה הנוכחי. לכן, לטענתה, העובדת התפטרה מעבודתה אצל המעסיקה שלא לרגל נישואיה.

פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה

בית הדין קבע כי קיימת זכאות לתשלום פיצויי פיטורים לעובדת בשל התפטרותה עקב מעבר למקום מגוריו של בן זוגה, גם אם השניים היו מנועים משפטית מלהינשא. בית הדין קבע כי אין לתת לנישואים, שאליהם מתייחס חוק פיצויי פיטורים משמעות דתית דווקא, בפרט כאשר מערכת היחסים בין העובדת לבן זוגה עונה על כל הקריטריונים, העומדים בבסיס כל נישואים: קיום קשר אמיתי של אהבה, שותפות, נאמנות, מסירות, חיי משפחה, קשירת גורל והכל תחת קורת גג אחת.

פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה

מלאכת הפרשנות נשענת בראש ובראשונה על אבני דרך בפסיקתו העקבית של בית הדין הארצי ובפסיקת בית המשפט העליון. לפי פסיקה זו הושווה במקרים רבים מערך הזכויות והחובות של בני זוג ידועים בציבור לזה של בני זוג נשואים. אף פרשנותו הלשונית של המונח "לרגל נישואיו" המצוי בסעיף 8 לחוק פיצויי פיטורים, אינה מהווה מחסום, אלא מתכתבת עם התכלית האובייקטיבית של סעיף החוק, והיא אותה תכלית שעמדה בפני המחוקק עת ביקש להגשים מטרה כפי שזו באה לידי ביטוי בערכים ובעקרונות של השיטה המשפטית.

דבר החקיקה הנתון לפרשנות בהליך הנדון נוגע לחובת המעסיק בתשלום פיצויי פיטורים במקרה של סיום יחסי העבודה במצבים מסוימים, כאשר סעיף 8(1) לחוק פיצויי פיטורים קובע כך:

"לעניין חוק זה יראו כפיטורים התפטרות של עובד עקב העתקת מקום מגוריו-

לרגל נישואיו – לישוב בישראל בו היה גר בן-זוגו, בתנאים שנקבעו בתקנות באישור ועדת העבודה של הכנסת;…"

בית הדין סבור, כאמור, כי חוק פיצויי פיטורים בעניין זה יכול לחול על זוגות ידועים בציבור כזוגות נשואים על פי המשמעות הלשונית, ולפיכך, הוא עובר לסקור את תכליתו.

תכליתה המרכזית של הזכות הסוציאלית לפיצויי פיטורים הנה "להעניק לעובד שאיבד את מקום עבודתו מטעמים שאינם בשליטתו, או מטעמים שנמצאו מוצדקים על ידי המחוקק, רשת ביטחון כלכלית לצורך קיום, והתארגנות לקראת מציאת מקום עבודה חדש" (פסק הדין: אילנה זכריה נגד עיזבון המנוחה ליזה קימלמן, ע"ע 1267/04).

התכלית העומדת בבסיס הטלת החובה על המעסיקים לשלם פיצויי פיטורים כאשר עובד מעתיק את מקום מגוריו לרגל נישואין, נועדה לספק לעובד הכנסה חלופית עד שימצא עבודה חלופית במקום המגורים החדש. תכלית זו משתלבת עם תקנה 12 לתקנות פיצויי פיטורים, לפיה "רואם התפטרותו של עובד כפיטורים לפי פסקה (1) לסעיף 8 לחוק אם המרחק בין מקום מגוריו החדש לבין מקום מגוריו הקודם הוא 40 ק"מ לפחות, ומקום מגוריו החדש רחוק יותר ממקום עבודתו מאשר מקום מגוריו הקודם." כלומר, לא כל שינוי במקום המגורים יזכה בפיצויי פיטורים, אלא רק העתקת מקום מגורים שיש בנסיבותיה כדי להקשות על המשך יחסי העבודה ואולי אף להביא לכך שיהיו בלתי אפשריים.

בית הדין קובע, כי בני זוג ששינו את הסטטוס שלהם לידועים בציבור, ואשר בעקבות שינוי זה אחד מהם העתיק את מקום מגוריו למקום המגורים של בן הזוג, חוסים תחת אותה התכלית שעליה ביקש המחוקק להגן בדבר החקיקה. בעניין זה שווים קשייו של המעבר של אדם הנקשר עם בן זוגו בקשר נישואים, לאדם הנקשר עם בן זוגו בקשר של ידועים בציבור. כולם יחוו קשיי קליטה במקום המגורים החדש, שחלק משמעותי מהם יהיה על רקע תעסוקתי הנוגע למציאת מקור פרנסה חדש.

בנוסף, פרשנות זו אף מתחייבת מעיקרון השוויון, שהנו אחד מהערכים המרכזיים בשיטת המשפט במדינת ישראל. הזכות לשוויון בעבודה קיבלה מעמד של זכות יסוד חוקית מכוח חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, וגם איסור ההפליה מחמת מעמד אישי מעוגן בחוק השוויון יחד עם סעיף 2(5) האוסר להפלות בפיצויי פיטורים.

הערעור נדחה ונקבע, כי יש להתייחס לעובדת כמי שסעיף 8(1) לחוק פיצויי פיטורים חל עליה וכתוצאה מכך להכיר בזכותה לפיצויי פיטורים מידי המעסיק.