תיק 12245-11-16, מולה סחנובסקי נגד אמרז בע"מ, 31 במאי 2019

מאת עו"ד איל צורף*

העובדות

מולה סחנובסקי עבדה כמנהלת אבטחת איכות בחברה בשם אמרז בע"מ, העוסקת בייצור מוצרי פלסטיק, כ – 6 שנים (להלן: "החברה" או "המפעל").
לאחר סיום העסקתה בחברה, הגישה מולה תביעה, שבמרכזה עמדה טענת מולה כי החברה חייבת לה 360,751 ₪ עבור עבודה בשעות נוספות.

מולה הועסקה בחברה במשרה מלאה, 5 ימים בשבוע, וביום שישי – לסירוגין, כך שבכל חודש עבדה שני ימי שישי.
שכרה של מולה היה 16,500 ₪ ברוטו לחודש. כמו כן, קיבלה מולה משכורת 13, בכל שנה.
בין הצדדים נחתם חוזה עבודה לפיו תפקידה של מולה הינו תפקיד הנהלה המחייב מידה מיוחדת של אמון אישי, ולפיכך, לא יחול על עבודתה של מולה חוק שעות עבודה ומנוחה, לעניין תשלום שעות נוספות.

לטענתה של מולה, עבודתה כללה שעות נוספות רבות, וזאת, בלי שקיבלה תמורה כלשהי בגינן. מולה טענה כי תפקידה אינו תפקיד הנהלה ואינו דורש מידה מיוחדת של אמון אישי, ועל כן, אין להחריגה מחוק שעות עבודה ומנוחה, ויש לשלם לה גמול בגין שעות נוספות.
החברה טענה מנגד, כי תפקידה של מולה היה מהתפקידים הבכירים והחשובים בחברה, ומהווה משרת אמון מובהקת. מולה שימשה כסמכות מקצועית עליונה בתחום, היא אישרה תקני איכות, היא היתה אחראית להתנהלות מול לקוחות והייתה מוסמכת לבוא עימם בדברים ולאשר החזרת מוצרים, והיא הייתה חלק מפורום הנהלת המפעל.

עוד טענה החברה, כי שכרה היה גבוה מאוד וכי יתר תנאי העסקתה (רכב צמוד, טלפון נייד, משכורת 13, קרן השתלמות) מלמדים כי השתייכה לרובד הניהולי הבכיר במפעל.
עוד טענה החברה כי מולה מעולם לא התלוננה על אי תשלום שכר בגין שעות נוספות, אלא לראשונה בכתב התביעה.

פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה

בית הדין לעבודה קבע כי המגמה בפסיקה היא שיותר עובדים ייהנו מההגנות שחוק שעות עבודה ומנוחה מעניק, ועל כן יש לפרש בצמצום את החריגים לחוק זה.

המאפיינים העיקריים של תפקיד הנהלה הם: מיקום בכיר בהיררכיה האירגונית, סמכות לקבוע מדיניות, שכר ותנאי עבודה מיוחדים וגבוהים, תפקיד בכיר הדורש מהעובד לעמוד לרשות המעסיק בשעות לא שגרתיות.

מאפייניו של תפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי הם: שכר גבוה, חשיפה למידע רגיש של המפעל, אחריות מיוחדת ואפשרות להחליט באופן עצמאי.

בית הדין קבע, כי לאור תפקידה ומעמדה של מולה, יש לראותה כעובדת בתפקיד הנהלה, אשר עובדת בתפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי. מולה היתה מנהלת הבטחת איכות, והיתה ממונה באופן בלעדי על תחום זה במפעל. מולה היתה כפופה למנהל המפעל, ודו"חות הנוכחות מלמדים כי לעיתים הועסקה 9, 10, ואף 12 שעות ביום, ולעיתים הועסקה 2, 4, 7 שעות ביום.

מולה ניהלה צוות עובדים והיתה מעורבת בקליטת עובדים ופיטורם, ושכרה היה מהגבוהים במפעל. בנוסף, מולה עבדה במפעל כ – 6 שנים ומעולם לא התלוננה על אי תשלום שעות נוספות, והנושא אף לא הוזכר במכתב הדרישה הראשוני מאת בא כוחה.

בהתאם לכך, דחה בית הדין את תביעתה של מולה לגמול שעות נוספות. כמו כן, חוייבה מולה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

פסק דין זה הינו חשוב למעסיקים אשר סבורים כי לעובד ב"משרת אמון", אין צורך לשלם גמול בגין שעות נוספות, שכן סכומי התביעות בתחום זה הינם משמעותיים ביותר. עם זאת, לאור התפתחות הפסיקה בעניין "משרת אמון", נראה כי בית הדין הארצי טרם אמר את מילתו האחרונה, ועל כן, אנו ממליצים לנקוט משנה זהירות בעת סיווג עובדים בכירים כ"עובדי אמון", ולנקוט בפעולות המתאימות לצורך הגנה על המעסיקים בנושא זה.

נציין כי התובעת הגישה ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, אולם הערעור לא הגיע לדיון בבית הדין הארצי, בשל הסכם פשרה בין הצדדים, שקבע כי הנתבעת תשלם לתובעת סכום של 70,000 ₪.

*עו"ד איל צורף הוא יועץ הלשכה בדיני עבודה