סע"ש 14732-04/17, דינה רהב נ' מיוז תכנון ורכש מדיה בע"מ, 13 באוגוסט 2020

העובדות

התובעת, דינה רהב, ילידת 1954, החלה לעבוד בנתבעת, מיוז תכנון ורכש מדיה בע"מ, החל מיום 18 בדצמבר 2003 , במשך כ-13 שנים. ביום 6 בנובמבר 2016 זומנה התובעת לשימוע כדי לבחון את שינוי מתכונת העסקתה ו/או לסיים את עבודתה לאור הרעה במצבה העסקי של הנתבעת. הנתבעת לא נעתרה לבקשות התובעת לקבל פרטים נוספים בדבר שינוי מתכונת העסקתה ואף לא דחתה את מועד השימוע לבקשתה. החל מה-11 בנובמבר 2016 החלה התובעת להיעדר ממקום עבודתה, ובהמשך הביאה מספר אישורי מחלה, שחודשו מעת לעת. התובעת לא הגיעה לשימוע וב-1 בינואר 2017 קיבלה התובעת מכתב פיטורים, שבו הודיעה לה הנתבעת על החלטתה לסיים את העסקתה, וזאת החל מיום 1 בפברואר 2017, בתום תקופת ההודעה המוקדמת.

התובעת עותרת לסעדים בשל פיטורים שלא כדין מחמת גילה, וזאת מאחר שבזימון לשימוע לא הועלו טענות כנגד מקצועיותה ולא פורטו הסיבות לבחירתה כמועמדת לפיטורים על פני שאר העובדים בשל הצמצומים. במסגרת סעיפים שונים, הגישה התובעת דרישה לפיצויים של יותר מ-1,800,000 ₪.

פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה

סעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה קובע איסור על הפלייה לרבות איסור הפלייה מטעמי גיל, הן בקבלה לעבודה, הן בתנאי העבודה והן בפיטורים או פיצויי פיטורים ואילו סעיף 9 לחוק קובע, כי אם העובד הוכיח, שלא הייתה בהתנהגותו ומעשיו סיבה לפיטוריו, נטל ההוכחה לגבי הפרת הוראות החוק עובר אל המעסיק.

בית הדין קבע כי הרקע לפיטורי התובעת לא היה טענות בקשר להתנהגותה או למעשיה, אלא מצבה הכלכלי של הנתבעת והצורך בצמצומים. הדברים עולים בבירור מהזימון לשימוע, שבו פורטו השיקולים לפיטורי התובעת. לכן עובר הנטל אל הנתבעת, ועליה להראות כי לא הפלתה את התובעת לרעה בשל גילה, 62, במסגרת הליך הפיטורים, וכי נשקלו בתום לב השיקולים הנחוצים והדרושים.

הנתבעת טענה כי פיטוריה של התובעת היו בשל התייעלות וצמצומים, שנדרשו על רקע מצבה הכלכלי, אולם לא הציגה דוחות רווח והפסד או אסמכתאות אחרות שיש בהן כדי להעיד על ירידה ברווחי הנתבעת.

בית הדין פוסק, כי אף אם החלה הנתבעת בהליכי התייעלות, כנטען על ידה, הרי שעולה בבירור מן העדויות כי הוחלט לפטר את התובעת כצעד ראשון, בלי שנשקלו חלופות אחרות וגם הוכח כי לא פוטרו עובדים נוספים באותה שנה. כמו כן, לא הוכח שהוצעה לתובעת הצעה ממשית לשינוי מתכונת העסקתה, לא בהזמנה לשימוע ולא לאחריה, ולמעשה לא הובהר מהן החלופות שעמדו לפני התובעת, אף שהתובעת פנתה לנתבעת וביקשה לקבל פירוט בנושא.

עקרונית, גם בפיטורי צמצום גילו של עובד אינו אמור להוות שיקול מבחינת המעסיק, כל עוד הדבר אינו מתחייב מאופי התפקיד וממהותו. באופן כללי, גילו של העובד אינו אמור להישקל בהחלטה לגבי סיום העסקה, אלא אם שיקול זה נשקל לטובת העובד.

לעניין זה נפסק, כי "הפררוגטיבה של המעסיק בעסקו, לרבות בעניין פיטורי צמצום, אינה בלתי מוגבלת. כבר נקבע כי המילים 'פיטורי צמצום' אינן מילות קסם המצדיקות נקיטת צעדים שרירותיים או חד-צדדיים… הפררוגטיבה של המעסיק לנהל את מקום העבודה מוגבלת על ידי עיקרון השוויון… שיקולי תקציב גרידא לא יגברו על הזכות לשוויון " (פסק הדין: רשת הגנים של אגודת ישראל נגד שמחה בוסי ואח', ע"ע 203/09).

בית הדין קבע, כי לא הורם הנטל להוכיח שפיטורי התובעת היו ענייניים במסגרת הליכי צמצום. הנתבעת לא הוכיחה ששקלה, טרם קבלת ההחלטה בדבר פיטוריה של התובעת את נתוניה בהשוואה למצבם של עובדים אחרים. התובעת הייתה העובדת היחידה שפוטרה בחברה באותה העת, לא הוכח שנשקלו חלופות כנות לפיטוריה ולא הוכח כי הוצעה לה חלופה ממשית אחרת לפיטורים או שנשקלו פיטוריהם של עובדים אחרים.

לאור כל זאת, הגיע בית הדין למסקנה, כי גילה של התובעת לא נלקח בחשבון לטובתה במסגרת השיקולים לפטרה וכי קיימת סבירות גבוהה כי הוא הסיבה לפיטוריה. לפיכך, בנסיבות אלה זכאית התובעת לפיצוי בגין הפליה מחמת גיל בהליך הפיטורים.

לכן, החליט בית הדין כי התביעה מתקבלת באופן חלקי. הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך 70,000 בשל פיטורים שלא כדין, מחמת גילה, וכן פיצוי בסך 50,000 ₪ בגין פגמים בהליך השימוע טרם הפיטורים. לאור תוצאת הדברים, והעובדה כי התביעה התקבלה באופן חלקי בלבד, תישא הנתבעת בשכ"ט עו"ד התובעת בסך 5,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום.