05/07/2023

סע"ש 9415-08/19, אבי ימר נגד רשות שדות התעופה, 8 בפברואר 2023

העובדות

התובע, אבי ימר, עבד בנתבעת, רשות שדות התעופה, האחראית על הפעלת שדות התעופה במשך 24 שעות ביממה,  7 ימים בשבוע, ולכן מעסיקה עובדים גם בימי שבת וחג, מיום 3 ביולי 2012 ועד ליום 27 במאי 2019 במעמד ארעי. העובדים בנתבעת, שומרי השבת, נדרשים לתת הצהרה רשמית על כך לנתבעת, אשר משבצת אותם במשמרות בהתאם. התובע ניהל עד לשנת 2016 אורח חיים חילוני, ובהתאם לכך נקלט כמי שמוכן לעבוד בחגים ובשבתות. מזמן שהחל לשמור שבת ולנהל אורח חיים דתי בשנת 2016, לא העביר התובע הצהרה רשמית על היותו שומר שבת, ובכל פעם ששובץ למשמרת בשבת או בחג פעל להחליף משמרות באישור מנהליו. במהלך תקופת עבודתו זומן התובע פעמיים לשיחת שימוע מחמת צמצומים, וביום 27 במאי 2019, יום לאחר שיחת השימוע, פוטר התובע באופן מיידי.

התובע הגיש תביעתו זו כנגד הנתבעת, במסגרתה הוא תובע פיצויים, בטענה שפוטר שלא כדין, כתוצאה ישירה של אפליה פסולה, כמי שמנהל אורח חיים דתי ואינו עובד בשבתות וחגים.

פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה

עפ"י חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה קיים האיסור להפלות בין עובדים מחמת דתם או השקפתם, וזאת, בין היתר, בתנאי העבודה ובפיטורים.

נטל השכנוע כי נעשתה אפליה כזו מוטל על העובד, הטוען כי המעסיק הפלה אותו: "…העובד ירים נטל זה אם יוכיח כי הלכה למעשה התקיימה אצל המעביד הפליה על בסיס של אמונה דתית." (מפסק הדין: אפרים עובד נגד חברת לאם ריסרץ' בע"מ).

במקרה זה, בית הדין הגיע למסקנה, כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו וכי פיטוריו אינם נוגעים באפליה פסולה. התובע לא הצליח להוכיח כי קיימת נורמה אצל הנתבעת לפיה עובדים ארעיים, שאינם עובדים בשבת ומצהירים כן, אינם מתקבלים לקביעות ו/או כי הנתבעת אינה מעסיקה אותם ו/או כי הנתבעת פועלת לסיום העסקתם. התובע אף לא הצליח להרים את הנטל, כי פיטוריו מן הנתבעת, נעשו רק בשל היותו שומר שבת ומתוך מטרה לפטרו לפני שיהיה זכאי לקביעות. בפועל מועסקים בנתבעת עובדים שומרי שבת, כעובדים ארעיים וכעובדים קבועים, וגם עובדים אחרים, שהצהירו כי הם שומרי שבת, בזמן שהיו עובדים ארעיים, התקבלו לקביעות אצל הנתבעת.

בנוסף לכך, בית הדין שוכנע גם בפן המהותי, שלפיו לנתבעת היו שיקולים מקצועיים ומקצועיים בלבד בהחלטתה על סיום עבודתו של התובע. עילת הפיטורים כפי שזו הוצגה, גם במהלך ישיבת השימוע, מבוססת על אירועי משמעת שונים, ולפיכך, עילת פיטוריו של התובע הייתה התנהלותו כעובד וחוסר שביעות הרצון של הנתבעת.