ע"ע 2391-03/22, דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ נגד הסתדרות העובדים הלאומית ואח', 16 בנובמבר 2022

העובדות

דן, חברה לתחבורה ציבורית בע"מ, הנה צד להסכמים קיבוציים, אשר נחתמו מול הסתדרות העובדים הכללית החדשה, שהנה הארגון היציג של העובדים בחברה. הסתדרות העובדים הלאומית הנה ארגון עובדים מוכר, שהמשיבים, עובדי חברת דן, הצטרפו אליו. לאחר שפנייתם של העובדים לחברה בבקשה כי זו תנכה דמי חבר ממשכורתם לטובת הסתדרות העובדים הלאומית נדחתה, הוגשה בקשה לבית הדין.

פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה קבע בפסק דין מנומק בשורה ארוכה של סיבות כי לדן חברה לתחבורה ציבורית חובה לבצע ניכויים ממשכורתם של העובדים לטובת הסתדרות העובדים הלאומית בהתאם לבקשתם.

על פסק דין זה הוגש ערעור ע"י דן חברת לתחבורה ציבורית לבית הדין הארצי לעבודה.

פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה

עיקר הדיון נוגע לפרשנות סעיף 25 לחוק הגנת השכר. בעוד שלטענת המשיבה חובה על המערערת לנכות משכרם של העובדים את דמי החבר הרי שלטענת המערערת עולה מלשון החוק כי אינה חייבת בניכוי אלא רשאית לבצע את הניכוי האמור.

סעיף 25 לחוק הגנת השכר קובע דלקמן:

(א) לא ינוכו משכר עבודה אלה סכומים אלה:

(3) דמי חבר בארגון עובדים שהעובד חבר בו, שיש לנכותם מן השכר על פי הסכם קיבוצי או   חוזה עבודה או שהעובד הסכים בכתב כי ינוכו, והתשלומים הרגילים לוועד העובדים במפעל; …

(3ב) דמי טיפול מקצועי-ארגוני לטובת הארגון היציג כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, שיש לנכותם על פי הסכם קיבוצי או חוזה עבודה משכרו של עובד שאיננו חבר בשום ארגון עובדים או שהעובד הסכים בכתב לניכוי כאמור…".

בית הדין קובע, כי ניתן לראות מהוראות החוק שסעיף 25 אינו נוקט בלשון המחייבת את המעסיק לבצע את הניכוי המבוקש. למעשה לשון הסעיף אף לא מתייחסת לכך שהמעסיק רשאי לבצע ניכוי זה בצורה מפורשת. סעיף 25 מציין למעשה כי על מעסיק חל איסור לבצע ניכויים משכרו של עובד פרט לרכיבים המצויים בסעיפי המשנה, ועל כן, ניתן להסיק כי כוונתו של המחוקק הייתה כי את יתר הניכויים מותר לבצע.

בית הדין מוסיף, כי בבחינת תכליתו של החוק בהתאם ללשונו, ניתן ללמוד כי מטרתו של החוק היא להגן על העובד מכך שמשכרו ינוכו סכומים על ידי המעסיק באופן שרירותי, ובשל כך קבע המחוקק ניכויים מסוימים אותם מותר לבצע. מכך לא ניתן להקיש כי למעסיק קיימת חובה לבצע ניכויים אלו שכן החוק לא נועד להקים חובה זו.

יתרה מכך, סעיף 25(א)(1) לחוק קובע כי ניתן לנכות "סכום שחובה לנכותו, או שמותר לנכותו על פי חיקוק". כלומר, המחוקק היה מודע לכך שיש ניכויים אשר חובה על המעסיק לבצע. ניתן בדרך של היקש להניח שככל ורצה המחוקק להטיל חובה על המעסיק לבצע ניכוי דמי חבר לעובדים המבקשים לעשות זאת, היה מציין זאת בצורה מפורשת, ובהיעדר הוראה מפורשת לכך ניתן להניח כי לא זו הייתה כוונת המחוקק.

לפיכך, דין הערעור לעניין פרשנות סעיף 25(א)(3) ו-(3ב) להתקבל.